רותם אבוהב – סיקור מופע העשור בהיכל התרבות בת״א

צביה ברונשטיין

מבקרת תרבות ובידור

“לכל מי שחשבה ללדת פה במופע של רותם ולקבל כרטיס כניסה חינם לכל החיים למופע שלא תחשוב שרותם פראיירית ושתשכח מזה, כי אנחנו נשלח לה אבטחה שתזרוק אותה ללדת בלנדוור בחוץ” כך פתח שאולי (אסי כהן) את מופע העשור של רותם אבוהב, שהיה לא פחות ממעולה, מתובל באורחים מצחיקים לא פחות ממנה וגילמו את מרגול וגלי עטרי כדי ”לעוף איתה” על עצמה לאחר עשור מוצלח.

האמת שלא ידענו שניפול על מופע העשור של רותם אבוהב, חשבנו לעצמנו שאנחנו באים לערב כייפי וסטנדרטי של רותם, אבל כיאה להיכל התרבות בתל אביב, כשנכנסנו פנימה וראינו את האולם מתמלא ב2400 איש, הבנו שיהיה פה ערב באנרגיות אחרות.
את הקרח של תחילת הערב שבר אסי כהן בדמות האהובה והפופלארית ״שאולי״ עם קאמבק קליל ולא מתנצל לכל מי שקם עליו במופע הקודם שלו, ונתן רשימת הנחיות ליושבי המופע, מתי לצחוק ומתי לא, מתי להיבהל מאזעקה עולה ויורדת ומתי לא – כי זה רק הצחוק של רותם, מתי לאכול ומה לאכול… (קאמבק כבר אמרנו) ובעיקר הרים לאט לאט את הווליום של הצחוק בקהל עד לקבל הפנים לרותם.

רותם לעומת זאת, נכנסה כשהיא מארגנת לעצמה מים ואת התפאורה ותוך כדי לוחשת לעצמה וקולעת למחשבות של מאות נשים בקהל: “ילדים מוזנחים יש לה, כל ערב יוצאת להופיע, שמנה, בעצם רזתה, איך היא תעמוד על העקבים האלה כל הערב, טוב נמוכה…” ואז פצחה במופע הקולח והמצחיק שלה שכולו על משפחה, סיפור ההיכרות ומערכת היחסים עם בעלה (שיחיה), על הלידות בניתוחים כי יש לה אגן צר! כן כן.. הגיחגוכים נשמעו ברחבי האולם, אבל האגן שלה נשאר צררררר עד לסוף המופע (ול-3 לידות קיסריות), על הילדים, החוגים, קבוצות הוואטסאפ עם המורה חגית וזו שמטנפים בה על המורה חגית, נקרענו במיוחד כשסיפרה על בית השחי (אה סליחה, הילד המתבגר) שמסתובב אצלה בבית ומבקש לאכוווווול, ועל החייל שלא שונה ממנו בהרבה.

אם יש מישהו שמצליח לספר בכזה חן שהוא חי בנאד, הרי זו רק רותם אבוהב, שלא בוחלת בלהעצים את היותה מיעוט בבית שכולו גברים, וגם לא מתנצלת על קנאת הסופרים שלה בכל אלה ששוכחות לאכול וחיות בחדר הכושר השכונתי.
את המופע היא סגרה בשתי פעימות – האחת מכתב של שי בעלה, שכמובן מציג את הצד שלו בכל העניין ומספר כמה אנקדוטות בלתי שגרתיות על רותם שהשאירו את הקהל מתבוסס בצחוק על הרצפה.

ולבסוף בהכרת תודה למשפחה (כי בזכותם יש לה חומרים למופע), להורים (המעליבים) שלה שהתגרשו שניה אחרי שנולדה כי הבינו שאין לה פוטנציאל אבל שניהם תמכו בה והגיעו בערב החגיגי ובכלל תמיד נמצאים שם עבורה, לכל הצוות שלה שמלווה אותה כברב עשור מהמפיקים, דרך הסאונד ודרך אנשי המשרד, ולבסוף לקהל שבא, עשה מאמץ, קנה כרטיסים והיה חלק מהצמיחה שלה בעשור האחרון.

שניה לפני שהיא פרצה בדמעות של הכרת תודה, היא סיפרה שכילדה היא גדלה באיזור היכל התרבות בתל אביב ותמיד חלמה שיום אחד.. אולי תגיע גם אליו כמפורסמת והנה – חלומות מתגשמים.
המופע הסתיים בשיר האגדי ‘יום אחד אולי אפרוש כנפיים’ עם 2 קולגות שבאו להתארח ועם פרחים שהיא קיבלה מהיושבים בקהל. בקיצור רותם, שבית את ליבנו, יכולת המשחק שלך עליה כבר הצהירו רבים וקיבלת בזכותה פרס אופיר, שירתה אותך נאמנה. מחכים לעשור מוצלח נוסף ולמי שעוד לא חווה – רוצו.